חושך. שקט. יורי במיטה שבחדר השינה שלו, אור כחול של לפנות בוקר נכנס מהחלון ומצייר ציורי אבסטרקט על קירות החדר, רעש של וילון מתפרע. קר, הרוח נושבת קרירה. איזה חלום. איזה חלום. "מעניין מה השעה, למה השעון לא צלצל ?" חושב יורי. השעון מצלצל - השעה חמש. יורי קם, לבוש בתחתוני הבוקסר הזולים והצבעוניים שלו, ניגש בכבדות לחדר האמבטיה ומתחיל להתכונן למלחמה של יום חדש.
יורי מתגלח כל בוקר, ככה העור רגיל לגילוח ולא נהיה רגיש מדי. פעם היה מתגלח פעם בשבוע והפנים שלו היו מלאים בפצעים למשך יומיים אחרי הגילוח. חוץ מזה, לא יפה לו זקן. שקט בבית, שקט של כלום, של ריק. לפתע נשמעים קולות של חיכוך של בגדים וצעדים מהסלון. יורי לא מוטרד, ממשיך בגילוח. המרחק מהסלון לחדר האמבטיה הוא בן שישה צעדים. דירה עלובה שלא מתוכננת טוב. מהבניינים האלה בחולון שנראה כאילו אלוהים חרבן אותם. יש ימים שבניינים אלה נראים כאילו היו יצירת אמנות, אבל רוב הזמן הם נראים כמו טעות איומה. נראה שאלוהים היה במצוקה אמיתית אם הוא נתן לזה לקרות. רגע, הצעדים מהסלון... זאת, מי זאת ? אישה צעירה, יפה, שיער אדמוני, עיניים... קשה לראות את צבע העיניים כרגע, מחייכת חיוך של אושר, מתקרבת עד שנעמדת מול חדר האמבטיה, מסתכלת על יורי. יורי מרגיש שהיא שם אך לא מתייחס. האישה אומרת "אני אוהבת אותך". יורי לא מתייחס, מסיים להתגלח, שוטף פנים ומתחיל לצחצח שיניים. האישה אומרת "אני אוהבת אותך... אני מטורפת עליך". יורי לא מתייחס, מצחצח שיניים. משום מה היא לבושה מעיל עור ארוך בצבע בורדו... היא מורידה את המעיל, שומטת אותו לרצפה מבלי להוריד את עיניה מיורי ואומרת לו "למה אתה לא מתייחס אלי ? אני מפנטזת עליך כל היום, אתה החלומות הכי פרועים שלי". היא פושטת את השמלה, משום מה היא לובשת שמלה כחולה, מבד דק אבל כבד כזה, שנופל בבת אחת על הרצפה לרגליה. יש לה שדיים נאים למדי... לא גדולים לא קטנים, פטמות קטנות... זה חשוב, מי אוהב פטמות גדולות ?... די גבוהה, לא יותר מדי... אפשר להגיד שהיא נאה, אפילו נאה מאוד... נשארה בתחתונים שחורים, שקופים, עם תחרה מסביב... וביריות... מי לובש ביריות היום ?... וכמובן, נעלי עקב. אין כמו בחורה בנעלי עקב. היא מסתכלת על יורי כמו כלב רעב שמסתכל על אוכל שלא נותנים לו לגעת בו. יורי מסתכל עליה לשני רגעים, מסתובב לכיוון האסלה שמימינו כך שגבו מופנה אליה ומשתין. האישה מסתכלת עליו כמה רגעים ואומרת "למה אתה לא מתייחס אלי ? אני עירומה, עומדת מולך, ואתה לא מתייחס. מה אני כלב ?" יורי לא עונה. "זה מה שאתה רוצה שאני אהיה ?... אני כלבה... תסתכל עלי, אני הכלבה שלך, וואפ, וואפ, וואפ, תראה, אני כלבה, תראה אותי, וואפ, וואפ, וואפ". יורי מוריד את המים בניאגרה, יוצא מחדר האמבטיה, מכבה את האור ונכנס לחדר השינה שלו. על הכסא מונחים ערימה של בגדים, יורי שולף משם חולצת טי שחורה ומכנס שחור, נראה שהם קצת מקומטים. יורי מיישר אותם בידו, מותח אותם, זה לא עוזר. האישה מתקרבת ואומרת ליורי "תזיין אותי, יורי, תזיין אותי עכשיו. תקרע אותי יורי, תקרע... אני הכלבה שלך, אני הזונה שלך, תזיין אותי, וואפ, וואפ, וואפ". יורי נועל את נעליו ויוצא לסלון. האישה ניגשת אליו ומחבקת אותו מאחור, יורי מתעלם. הוא לוקח את התיק שלו במהירות מציץ בשעון, ניגש לדלת, פותח אותה, מציץ במבט אחרון לתוך הבית, והבית ריק. אין אישה ואין בגדים, הבית ריק, רק הקול של הוילון שמתעופף בחדר השינה. יורי יוצא ונועל את הדלת אחריו.
