מבין כל הפרשנויות של הגורואים למיניהם למושג "פרמיס", הפירוש של ליוס אגרי הוא הכי קונקרטי, יעיל וישים, לדעתי. הוא אומר כך: הפרמיס צריך להיות בנוי משלושה חלקים:
א. הגיבור
ב. הפעולה
ג. התוצאה
לדוגמא, הפרמיס: חסכנות מובילה לבזבוז
א. חסכנות - תכונת אופי השייכת לגיבור
ב. מובילה - פעולה
ג. בזבוז - התוצאה/המסקנה/הפיתרון/ההתרה
אז לקחתי את המודל הזה והשלכתי אותו על הסרט שלי. הפרמיס שלי יהיה בנוי כך:
א. התכונה של הגיבור שלי - לא יודע מה הוא רוצה/מחפש בחיים, משהו חסר לו והוא מוכן למות בשביל לגלות מה זה
ב. פעולה - מוביל
ג. תוצאה - אומללות
לכן, הפרמיס של הסרט "לפגוש את השטן" יהיה: "לא לדעת מה אנחנו רוצים, ולהרוג את עצמנו בשביל להשיג את זה - מוביל אותנו לאומללות".
מיני סינופסיס:
הגיבור בסרט מחפש משמעות לחייו, הוא מעמיד את עצמו במצבים קיצוניים בהם הוא מסכן את חייו עד שהוא מקבל את ההצעה מהשטן, שזה יגלה לו את המשמעות לחייו בתמורה לויתור פיזי ורוחני על נשמתו והצטרפות לארגון של השטן. הגיבור שלנו מסכים, במעבר שלו מהחיים הגשמיים של עולמנו אל העולם הבא, מגלה הגיבור שהמשמעות שהוא חיפש הייתה תמיד מתחת לאפו: הוא מגלה שכל מה שהוא רוצה זה בעצם לחיות. החיים עצמם הם המשמעות. ההוויה היא היא המשמעות. אלא שזה מאוחר מדי. הוא כבר מת.
עכשיו, שיש את הפרמיס לכל הסרט, אפשר להתקדם הלאה לחקירה וגילוי הדמות הראשית בסרט. הפרמיס שכתבתי צריך להיות ב-DNA של כל פרט ופרט בסרט.
אגרי אומר שפרט לפרמיס הכללי של הסרט, צריך שיהיה פרמיס גם לכל דמות, לכל מערכה ולכל סצינה. פרמיסים אלה יכולים להיות נוגדים את הפרמיס הכללי של הסרט. כשאגע בחלקים אחרים של התסריט אתייחס לפרמיסים הרלוונטיים בהתאמה.
